הלסת כמעט נקרעה לי מרוב צחוק (או אולי היה זה בכי) ותהיתי האם זה מה שעושה השהות תחת האורות המחממים של זרקורי ערוץ 2 – מוחקת את יכולת תפיסת המציאות? בכל מקרה, בארץ רחוקה אחת, הרבה פחות מפותחת מבחינת מודעות תקשורתית ועיתונאית מארצו של רוזן, ארץ שלא יודעת מה זה תחקירים עיתונאיים ואין לה מדור ביקורת תקשורת כל כך מהולל כמו תיק תקשורת, שם חושבים קצת אחרת. בארץ ההיא כלומר בארצות הברית של אמריקה, איזה עיתונאי זוטר בשם ג’יימס אושיי העורך בפועל של שיקאגו טריביון (לשעבר), והעורך הראשי של לוס אנג’לס טיימס (לשעבר), עייף מהדרך אליה פנתה העיתונות, והתפטר.שנתיים לאחר מכן ייסד והקים והוא מנהל ועורך עיתון שהוא קואופרטיב. קואופרטיב החדשות של שיקגו. CNC קוראים לעיתון הזה והוא מתקיים… איפה אם לא ברשת. להמציא את העיתונות מחדשופתאום גיליתי, שכנראה אני לא היחידה בתחושת הדחיפות, בחרדה מהנעשה, ובצורך למלא את החלל ההולך ונפער. חלל שחור שמהווה סכנה גדולה לקיומנו כחברה דמוקרטית. הנה, אושיי עזב תפקידים שניתן רק לחלום עליהם (בשיקגו טריביון הוא ניהל למעלה מ700 עיתונאים. בלוס אנג’לס טיימס – 920 ). ובכל זאת כשהגיעה הפקודה לפטר עובדים העדיף לוותר על המשכורת הגבוהה ועל המעמד וללכת בעצמו. והוא התפטר. המלהיב בסיפור שלו היא ההחלטה, שאולי נאיבית ואולי תמימה אבל מלאת תחושת שליחות: להמציא את העיתונות מחדש. כי שימו לב להצהרה שנמצאת כבר בהגדרת העיתון: "מחויב לשירות הציבור". הכותבים: "מדווח בידי עיתונאים", והקהל: "מונחה בידי החברים". כל התורה ליד לוגו אחד קטן במרחב האינסופי של הרשת. המקום אולי היחיד שהוא באמת דמוקרטי בימינו. מחוייב לשירות הציבוראז היום הוא מנהל רק 12 עיתונאים (בהם חמישה זוכי פוליצר) ועומד בראש קואופרטיב (איזו מילה סוציאליסטית בלב ליבה של אמריקה, אומת הקפיטליזם) החדשות של שיקגו. העיקרון (שזכור לנו מהימים של אנו באנו) הוא מודל של עיתונות כפעילות ללא מטרת רווח. ככה אפשר להשתחרר מלחצים מסחריים ולחזור לעבודה עיתונאית קלאסית, כזו שמוקדשת לחשיפת האמת. את התכנים הם מפרסמים ב"ניו יורק טיימס" ובטלוויזיה הציבורית, ובאתר בסיסי למדי . בשלב הבא הם מתכננים לאפשר לקוראים שלהם – להלן חברי הקואופרטיב – להשפיע על סיקור החדשות. (פרטים נוספים אפשר לקרוא בכתבה של אורי פסובסקי ב"כלכליסט" – המצאת העיתונות) שימו לב לדבר נוסף שאותי באופן אישי מאוד ריגש. המראה של האתר. לא שונה מאוד מהמראה של "במחשבה שנייה", ומעבר לכך – הנושאים עליהם עומד העיתון: חדשות. אמנות ותרבות. ספורט. כמעט כמעט כמו שלנו. ובאמת היינו צריכים להכניס ספורט כי אם יש משהו שהוא תרבות זה ספורט… אבל ג’יימס אושיי וה-CNC שלו אינם היחידים. יש גם את ProPublica שמגדיר את עצמו כ"עיתונות בשירות הציבור". מדובר באימפריית עיתונות חוקרת ללא מטרות רווח, שהוקמה במנהטן לפני שנה וחצי בידי פול סטייגר, לשעבר עורך "הוול סטריט ג’ורנל". עם 32 עיתונאים ותקציב שנתי של 10 מיליון דולר (הרוב מתרומות), זו כנראה מערכת התחקירים הגדולה בארצות הברית. לראשונה בהיסטוריה – פוליצר לכתבה בעיתון אינטרנטי מסתבר שהצהרת כוונות כזו גם מניבה פירות, כי ביום שני השבוע (ה-12.4.10), לראשונה בהיסטוריה, כתבת תחקיר אינטרנטית זוכה לפרס הפוליצר. וזו כתבה של פרו-פאבליקה על הטיפול הרפואי ומצב בתי החולים שבהם אושפזו נפגעי סופת ההוריקן קתרינה. כתבת התחקיר הזוכה, מאת העיתונאית שרי פינק, נוצרה במסגרת שיתוף-פעולה בין אתר Propublica לבין מוסף העיתון "ניו-יורק טיימס". גם המגזין היוקרתי "טיימס" פירסם את הכתבה. מקווה מאוד שדני בלוך שלנו מסתכל מלמעלה ומחייך לעצמו. הוא כל כך עמל והשקיע וניסה לדחוף את אגודת העיתונאים כאן בארץ להעניק פרסים לכתבות אינטרנט. הנה מלאכתו נעשתה בידי אחרים, ובענק. גינבו את הסיפורים שלנובניגוד מוחלט לנהוג במקומותינו וגם בעולם. בניגוד למלחמת החורמה על הראשוניות והבלעדיות ומי כתב קודם, שמצליחים להוריד את הגולל על נושאים חשובים כי באיזה בטאון מכבי אש של זרנוגה הדרומית כבר הזכירו את הנושא, בProPublica מופיע בסרגל הניווט המשפט המופלא Steal Our Stories! לחיצה על המילים האלו מביאים אותנו לטקסט: "אלא אם כן מצויין אחרת, אתם יכולים לפרסם את המאמרים שלנו ואת הגרפיקה (רק לא את הצילומים) – ללא תשלום. אתם רק צריכים לתת קרדיט לחומרים שלנו." וגם לוושינגטון פוסט יש צאצאיםרצוי לציין שיש עוד עיתון מהסוג הזה שגם הוא נוסד בארצות הברית: פוליטיקו – אתר מסחרי שהוקם ב־2007, מתמקד בפוליטיקה האמריקאית ונהפך בן לילה לקריאת חובה של כל אנשי הממשל. יועצי אובמה, למשל, מגיבים לידיעות שלו בתוך שעה. הוקם בידי יוצאי "וושינגטון פוסט", מעסיק 75 עיתונאים ומדפיס חינמון יומי שמופץ בגבעת הקפיטול. בקרוב יקים גם אתר חדשות מקומי של וושינגטון די.סי. כי ואקום לעולם לא ישאר ריק. הוא תמיד יתמלא במשהו. בארצות הברית הוא מתחיל להתמלא שוב בעיתונות אמיתית, ואצלנו מקימים מיזמים מהסוג של מייסעס – mySay. אסתי סגל estsegal@gmail.com (פורסם באתר http://2nd-ops.com/ )

#_lt#DIV#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#FONT size=3#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#הלסת כמעט נקרעה לי מרוב צחוק (או אולי היה זה בכי) ותהיתי האם זה מה שעושה#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#השהות תחת האורות המחממים של זרקורי ערוץ 2 – מוחקת את יכולת תפיסת המציאות? בכל#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#מקרה, בארץ רחוקה אחת, הרבה פחות מפותחת מבחינת מודעות תקשורתית ועיתונאית מארצו של#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#רוזן, ארץ שלא יודעת מה זה תחקירים עיתונאיים ואין לה מדור ביקורת תקשורת כל כך#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#מהולל כמו תיק תקשורת, שם חושבים קצת אחרת#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt#.#_lt#/SPAN#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#FONT size=3#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#בארץ ההיא כלומר בארצות הברית של אמריקה, איזה עיתונאי זוטר בשם#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.chicagonewscoop.org/staff/james-oshea/" target=_blank#_gt##_lt#SPAN style="COLOR#_sc# #810081" dir=rtl lang=HE#_gt##_lt#U#_gt#ג’יימס אושיי#_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#העורך בפועל של שיקאגו#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#טריביון (לשעבר), והעורך הראשי של לוס אנג’לס טיימס (לשעבר), עייף מהדרך אליה פנתה העיתונות, והתפטר#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#.#_lt#BR#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#FONT size=3#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#שנתיים לאחר מכן ייסד והקים#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#והוא מנהל ועורך עיתון שהוא קואופרטיב. קואופרטיב החדשות של שיקגו#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt#. #_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.chicagonewscoop.org/" target=_blank#_gt##_lt#SPAN style="COLOR#_sc# #810081"#_gt##_lt#U#_gt#CNC#_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#קוראים לעיתון הזה והוא מתקיים… איפה אם לא ברשת#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt#.#_lt#/SPAN#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/P#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#SPAN#_gt##_lt#STRONG#_gt#להמציא את העיתונות מחדש#_lt#BR#_gt##_lt#/STRONG#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#ופתאום גיליתי, שכנראה אני לא#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#היחידה בתחושת הדחיפות, בחרדה מהנעשה, ובצורך למלא את החלל ההולך ונפער. חלל שחור#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#שמהווה סכנה גדולה לקיומנו כחברה דמוקרטית. הנה, אושיי עזב תפקידים שניתן רק לחלום#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#עליהם (בשיקגו טריביון הוא ניהל למעלה מ700 עיתונאים. בלוס אנג’לס טיימס – 920#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt#). #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#ובכל זאת כשהגיעה הפקודה לפטר עובדים העדיף לוותר על המשכורת הגבוהה ועל המעמד#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#וללכת בעצמו. והוא התפטר#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt##_lt#/SPAN#_gt#.#_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#המלהיב בסיפור שלו היא ההחלטה, שאולי נאיבית ואולי תמימה אבל מלאת תחושת שליחות#_sc# להמציא את העיתונות מחדש.#_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#כי שימו לב להצהרה שנמצאת כבר בהגדרת העיתון#_sc# "מחויב לשירות הציבור". הכותבים#_sc# "מדווח בידי עיתונאים", והקהל#_sc# "מונחה בידי החברים". כל התורה ליד לוגו אחד קטן במרחב האינסופי של הרשת. המקום אולי היחיד שהוא באמת דמוקרטי בימינו.#_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#B#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#מחוייב לשירות הציבור#_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/B#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#BR#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#אז היום הוא מנהל רק 12 עיתונאים (בהם חמישה זוכי פוליצר) ועומד בראש קואופרטיב (איזו מילה סוציאליסטית בלב ליבה של אמריקה, אומת הקפיטליזם) החדשות של שיקגו. העיקרון (שזכור לנו מהימים של אנו באנו) הוא מודל של עיתונות כפעילות ללא מטרת רווח. ככה אפשר להשתחרר מלחצים מסחריים ולחזור לעבודה עיתונאית קלאסית, כזו שמוקדשת לחשיפת האמת. את התכנים הם מפרסמים ב"ניו יורק טיימס" ובטלוויזיה הציבורית, #_lt#/FONT#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.chicagonewscoop.org/" target=_blank#_gt##_lt#SPAN style="COLOR#_sc# windowtext; TEXT-DECORATION#_sc# none; text-underline#_sc# none"#_gt##_lt#U#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#ובאתר בסיסי למדי #_lt#/FONT#_gt##_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#. בשלב הבא הם מתכננים לאפשר לקוראים שלהם – להלן חברי הקואופרטיב – להשפיע על סיקור החדשות. (פרטים נוספים אפשר לקרוא בכתבה של אורי פסובסקי ב"כלכליסט" – #_lt#/FONT#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3400257,00.html" target=_blank#_gt##_lt#SPAN style="COLOR#_sc# windowtext; TEXT-DECORATION#_sc# none; text-underline#_sc# none"#_gt##_lt#U#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#המצאת העיתונות#_lt#/FONT#_gt##_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#)#_lt#?xml#_sc#namespace prefix = o ns = "urn#_sc#schemas-microsoft-com#_sc#office#_sc#office" /#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#שימו לב לדבר נוסף שאותי באופן אישי מאוד ריגש. המראה של האתר. לא שונה מאוד מהמראה של "במחשבה שנייה", ומעבר לכך – הנושאים עליהם עומד העיתון#_sc# חדשות. אמנות ותרבות. ספורט. כמעט כמעט כמו שלנו. ובאמת היינו צריכים להכניס ספורט כי אם יש משהו שהוא תרבות זה ספורט…#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#FONT size=3#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#אבל ג’יימס אושיי וה-#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt#CNC#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt# שלו אינם היחידים. יש גם את #_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.propublica.org/" target=_blank#_gt##_lt#SPAN style="COLOR#_sc# windowtext; TEXT-DECORATION#_sc# none; text-underline#_sc# none" dir=ltr lang=EN-US#_gt##_lt#U#_gt#ProPublica#_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt# שמגדיר את עצמו כ"עיתונות בשירות הציבור". מדובר באימפריית עיתונות חוקרת ללא מטרות רווח, שהוקמה במנהטן לפני שנה וחצי בידי פול סטייגר, לשעבר עורך "הוול סטריט ג’ורנל". עם 32 עיתונאים ותקציב שנתי של 10 מיליון דולר (הרוב מתרומות), זו כנראה מערכת התחקירים הגדולה בארצות הברית.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#ל#_lt#B#_gt#ראשונה בהיסטוריה – פוליצר לכתבה בעיתון אינטרנטי#_lt#/B#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#מסתבר שהצהרת כוונות כזו גם מניבה פירות, כי ביום שני השבוע (ה-12.4.10), לראשונה בהיסטוריה, כתבת תחקיר אינטרנטית זוכה לפרס הפוליצר. וזו כתבה של פרו-פאבליקה על הטיפול הרפואי ומצב בתי החולים שבהם אושפזו נפגעי סופת ההוריקן קתרינה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#FONT size=3#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#כתבת התחקיר הזוכה, מאת העיתונאית שרי פינק, נוצרה במסגרת שיתוף-פעולה בין אתר #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt#Propublica#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt# לבין מוסף העיתון "#_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.globes.co.il/news/%D7%A0%D7%99%D7%95_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%A7_%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A1.tag" target=_blank#_gt##_lt#SPAN style="COLOR#_sc# windowtext; TEXT-DECORATION#_sc# none; text-underline#_sc# none"#_gt##_lt#U#_gt#ניו-יורק טיימס#_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt#". גם המגזין היוקרתי "#_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.globes.co.il/news/%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A1.tag" target=_blank#_gt##_lt#SPAN style="COLOR#_sc# windowtext; TEXT-DECORATION#_sc# none; text-underline#_sc# none"#_gt##_lt#U#_gt#טיימס#_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt#" פירסם את הכתבה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#מקווה מאוד שדני בלוך שלנו מסתכל מלמעלה ומחייך לעצמו. הוא כל כך עמל והשקיע וניסה לדחוף את אגודת העיתונאים כאן בארץ להעניק פרסים לכתבות אינטרנט. הנה מלאכתו נעשתה בידי אחרים, ובענק.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#FONT size=3#_gt##_lt#B#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#גינבו את הסיפורים שלנו#_lt#BR#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/B#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt#בניגוד מוחלט לנהוג במקומותינו וגם בעולם. בניגוד למלחמת החורמה על הראשוניות והבלעדיות ומי כתב קודם, שמצליחים להוריד את הגולל על נושאים חשובים כי באיזה בטאון מכבי אש של זרנוגה הדרומית כבר הזכירו את הנושא, ב#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr#_gt#ProPublica#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#FONT size=3#_gt# מופיע בסרגל הניווט המשפט המופלא #_lt#/FONT#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.propublica.org/about/steal-our-stories/" target=_blank#_gt##_lt#SPAN style="COLOR#_sc# windowtext; TEXT-DECORATION#_sc# none; text-underline#_sc# none" dir=ltr lang=EN-US#_gt##_lt#U#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#Steal Our Stories#_lt#/FONT#_gt##_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#! לחיצה על המילים האלו מביאים אותנו לטקסט#_sc# "אלא אם כן מצויין אחרת, אתם יכולים לפרסם את המאמרים שלנו ואת הגרפיקה (רק לא את הצילומים) – ללא תשלום. אתם רק צריכים לתת קרדיט לחומרים שלנו."#_lt#BR style="mso-special-character#_sc# line-break"#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#B#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#וגם לוושינגטון פוסט יש צאצאים#_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/B#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#BR#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#רצוי לציין שיש עוד עיתון מהסוג הזה שגם הוא נוסד בארצות הברית#_sc# #_lt#B#_gt#פוליטיקו#_lt#/B#_gt# – אתר מסחרי שהוקם ב־2007, מתמקד בפוליטיקה האמריקאית ונהפך בן לילה לקריאת חובה של כל אנשי הממשל. יועצי אובמה, למשל, מגיבים לידיעות שלו בתוך שעה.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#הוקם בידי יוצאי "וושינגטון פוסט", מעסיק 75 עיתונאים ומדפיס חינמון יומי שמופץ בגבעת הקפיטול. בקרוב יקים גם אתר חדשות מקומי של וושינגטון די.סי.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#כי ואקום לעולם לא ישאר ריק. הוא תמיד יתמלא במשהו. בארצות הברית הוא מתחיל להתמלא שוב בעיתונות אמיתית, ואצלנו מקימים מיזמים מהסוג של מייסעס – #_lt#/FONT#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//www.mysay.co.il/" target=_blank#_gt##_lt#SPAN style="COLOR#_sc# windowtext; TEXT-DECORATION#_sc# none; text-underline#_sc# none" dir=ltr lang=EN-US#_gt##_lt#U#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#mySay#_lt#/FONT#_gt##_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#FONT size=3#_gt#.#_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=3#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# justify; MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#FONT size=4#_gt##_lt#SPAN style="mso-spacerun#_sc# yes"#_gt#אסתי סגל #_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN style="mso-ansi-language#_sc# EN-US"#_gt##_lt#SPAN style="mso-spacerun#_sc# yes"#_gt# #_lt#/SPAN#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#SPAN style="FONT-FAMILY#_sc# 'Arial', 'sans-serif'; FONT-SIZE#_sc# 11pt; mso-ansi-language#_sc# EN-US" lang=HE#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//newmail.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=compose&to=estsegal@gmail.com" target=_blank#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=EN-US#_gt##_lt#U#_gt##_lt#FONT color=#0000ff face=Arial#_gt#estsegal@gmail.com#_lt#/FONT#_gt##_lt#/U#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/A#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN style="FONT-FAMILY#_sc# 'Arial', 'sans-serif'; FONT-SIZE#_sc# 11pt; mso-ansi-language#_sc# EN-US" dir=ltr#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# center; MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal align=center#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN style="FONT-SIZE#_sc# 12pt" lang=HE#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#FONT face="Times New Roman"#_gt#(פורסם באתר #_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN style="FONT-FAMILY#_sc# 'Arial', 'sans-serif'; FONT-SIZE#_sc# 12pt" lang=HE#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//2nd-ops.com/" target=_blank#_gt##_lt#U#_gt##_lt#FONT color=#0000ff#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=EN-GB#_gt#http#_sc#//2nd-ops.com#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=rtl#_gt##_lt#/SPAN#_gt#/#_lt#/FONT#_gt##_lt#/U#_gt##_lt#/A#_gt# )#_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN style="FONT-SIZE#_sc# 12pt" lang=HE#_gt##_lt#FONT face="Times New Roman"#_gt# #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="TEXT-ALIGN#_sc# right; unicode-bidi#_sc# embed; DIRECTION#_sc# rtl" dir=rtl#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt# #_lt#/P#_gt##_lt#/DIV#_gt#