מבקשי המנהיג החזק ו"עונש מוות לבוגדים" – מצטיינים בתכונה משותפת של חוסר מידע, ולפעמים – גם אי רצון לדעת. אני דווקא רוצה להגן על התקשורת הישראלית. לא מתוך מחקר אקדמי ולא אחרי איסוף שקדני של מידע, אלא מתוך נסיון של קריאת עיתונים, שמיעת רדיו וגם צפיייה בטלוויזיה (לא משהו...) – יש לנו תקשורת טובה. זכור לי, לפני שנים רבות, כשהתחלתי לעבוד בסוכנות עתי"ם ז"ל, אמרו שהעיתונות בארץ הרבה יותר טובה מן העיתונות הבריטית הצהובה. כשנסעתי לראשונה למולדת הדמוקרטיה, נדהמתי לראות את הצהבת המודפסת. בישראל לא היו תמונות-העמוד-השלישי ורכילות היתה המצאה של העולם הזה. היום, כידוע, המצב שונה ואנחנו למדנו משהו מן התקשורת הבריטית. אינני מתלהב מכך, אבל הדבר חשוב כדי לציין שיש אצלנו תחרות בין אמצעי התקשורת השונים. בין תחנות הרדיו הארציות והמקומיות, בין ערוצי הטלויזיה, בין העיתונים. מי יצא בשצף קצף נגד ישראל היום? מעריב וידיעות ועיתונאים באמצעי תקשורת אחרים. מי מתח ביקורת גסה למדי על כוונתו (אולי) של יאיר לפיד לפנות לפוליטיקה? אותם עיתונאים שמתחו ביקורת קשה על כך ששלי יחימוביץ וניצן חן הגיעו לכנסת. טוב, זאת תחרות "אישית". וכי אין בין אמצעי התקשורת תחרות מקצועית (לא רק ההגנה של הארץ על ענת קם וביקורת אדירה של עיתונים אחרים)? גם פרשת הולילנד ופרשיות אחרות של א' א' זכו לתחרות רבתי – מי יפרסם יותר ולטובת מי. אלה רק דוגמאות מן התקופה האחרונה. אין תחקירים?תוכניותיהם של רפי גינת ואילנה דיין מככבות בטלוויזיה כבר שנים רבות ואליהן הצטרפו שומר מסך של אמנון לוי והמקור של רביב דרוקר ועופר שלח.דן מרגלית הפיל את ממשלת רבין כשחשף את חשבון הדולרים של לאה רבין ואחר כך לא חדל מלהביא לידיעת הציבור את מעשיו של אהוד אולמרט, ידידו לשעבר.יואב יצחק גרם להתפטרותו של הנשיא עזר ויצמן כשחשף את התמיכה שקיבל מהמליונר סרוסי ואחר כך פרסם לראשונה כמה מן המעשים של אולמרט, שבהם הואשם וחלקם נחקרים עתה.אמנון אברמוביץ הביא לידיעת הציבור את החקירה נגד הנשיא לשעבר משה קצב.מוטי גילת חשף וחשף וחשף... הרבה מאד תחקירים פורסמו בתקשורת הישראלית וכל אלה לא נתקלו בהתנגדות של המו"לים.מסקנה, אין לנו במה להתבייש.יש תחרות מי ישיג את הסקופ (זה מעניין רק את העיתונאים) ויש תחרות מי יפרסם יותר פרטים ומידע או פרשנות טובה יותר. התחרות הזאת היא נשמת אפה של תקשורת חדשות. נכון, יש מי שמסתיר ידיעה, כי פורסמה תחילה באמצעי תקשורת מתחרה. אבל אם הידיעה חשובה באמת, היא תתגלגל הן באמצעי תקשורת והן בשיחות מפה לאוזן. אם יש ויכוח ציבורי, הוא לא נעלם בין דפי מקומון. הוא מפרנס את כל אמצעי התקשורת לסוגיהם. זאת חשיבותה של התקשורת, ובישראל היא עושה את מלאכתה נאמנה, כפי שאמר "בזחיחות רבה" עמנואל רוזן. אני מניח שהמבקרים שאינם מרוצים הם אלה שדעתם אינה נשמעת והתקשורת מתעלמת מן הנושאים שנראים להם חשובים. כך, למשל, אנשי ימין מבקרים בתקיפות רבה את אמצעי התקשורת ההמוניים. הם שוכחים, שיש להם הרבה תקשורת החל ממקור ראשון וישראל היום (שתומך בצורה נלהבת בראש הממשלה) וכלה במקומונים, עלונים, תחנות רדיו וכדומה. אם התפוצה של "מדורת השבט", ערוץ 2, או של ידיעות אחרונות כה גדולה, סימן שהם משקפים את רצונם של הקוראים והצופים. עם זאת, לא ערוץ 2 ולא ידיעות אחרונות (ודומיהם) קובעים את אורח ההצבעה לכנסת. הציבור יודע להביע את דעתו והיא לא זהה למה שאמצעי התקשורת מציעים או משדלים. לדעתי, זה אומר משהו על הישראלים וגם על התקשורת. כאן צריך לומר משהו על האינטרנט. הרשת מספקת מצע לכותבים, למגיבים ולאחרים. זה אמצעי תקשורת רבגוני ולא פחות חשוב מן התקשורת הממוסדת. מה שעשה ג'יימס אושיי – עיתון של עיתונאים – אולי הוא אידיאלי. אולי יחזיק מעמד. אבל היה לכך תקדים ואפילו בישראל. עזריאל קרליבך מאס במו"ל שלו, יהודה מוזס ז"ל, וב-1948 פרש מידיעות אחרונות עם צוות בכירי העיתון והם הקימו את מעריב. עיתון של עיתונאים. איש העסקים, היהלומן וראש עירית נתניה, עובד בן עמ"י, מימן את הפרוייקט (וכנראה הרוויח בו יפה מאד). למיטב ידיעתי, הוא לא התערב בתכני העיתון או שהתערבותו היתה מעטה מאד. אולי גם בישראל יקום מיזם של עיתונאי-רשת. פה ושם היו ויש כאלה. התחרות של הרשת בוודאי תשפיע לטובה על אמצעי התקשורת הממוסדים. מכך הציבור רק ירוויח. אוי לנו אם תהיה כאן תקשורת-מטעם או תקשורת מושתקת.

#_lt#DIV#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#מבקשי המנהיג החזק ו"עונש מוות לבוגדים" – מצטיינים בתכונה משותפת של חוסר מידע, ולפעמים – גם אי רצון לדעת. #_lt#BR#_gt#אני דווקא רוצה להגן על התקשורת הישראלית. לא מתוך מחקר אקדמי ולא אחרי איסוף שקדני של מידע, אלא מתוך נסיון של קריאת עיתונים, שמיעת רדיו וגם צפיייה בטלוויזיה (לא משהו...) – יש לנו תקשורת טובה. זכור לי, לפני שנים רבות, כשהתחלתי לעבוד בסוכנות עתי"ם ז"ל, אמרו שהעיתונות בארץ הרבה יותר טובה מן העיתונות הבריטית הצהובה. כשנסעתי לראשונה למולדת הדמוקרטיה, נדהמתי לראות את הצהבת המודפסת. בישראל לא היו תמונות-העמוד-השלישי ורכילות היתה המצאה של העולם הזה.#_lt#?xml#_sc#namespace prefix = o ns = "urn#_sc#schemas-microsoft-com#_sc#office#_sc#office" /#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#היום, כידוע, המצב שונה ואנחנו למדנו משהו מן התקשורת הבריטית. אינני מתלהב מכך, אבל הדבר חשוב כדי לציין שיש אצלנו תחרות בין אמצעי התקשורת השונים. בין תחנות הרדיו הארציות והמקומיות, בין ערוצי הטלויזיה, בין העיתונים. מי יצא בשצף קצף נגד ישראל היום? מעריב וידיעות ועיתונאים באמצעי תקשורת אחרים. מי מתח ביקורת גסה למדי על כוונתו (אולי) של יאיר לפיד לפנות לפוליטיקה? אותם עיתונאים שמתחו ביקורת קשה על כך ששלי יחימוביץ וניצן חן הגיעו לכנסת.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#טוב, זאת תחרות "אישית". וכי אין בין אמצעי התקשורת תחרות מקצועית (לא רק ההגנה של הארץ על ענת קם וביקורת אדירה של עיתונים אחרים)? גם פרשת הולילנד ופרשיות אחרות של א' א' זכו לתחרות רבתי – מי יפרסם יותר ולטובת מי.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#אלה רק דוגמאות מן התקופה האחרונה. #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#אין תחקירים?#_lt#BR#_gt#תוכניותיהם של רפי גינת ואילנה דיין מככבות בטלוויזיה כבר שנים רבות ואליהן הצטרפו שומר מסך של אמנון לוי והמקור של רביב דרוקר ועופר שלח.#_lt#BR#_gt#דן מרגלית הפיל את ממשלת רבין כשחשף את חשבון הדולרים של לאה רבין ואחר כך לא חדל מלהביא לידיעת הציבור את מעשיו של אהוד אולמרט, ידידו לשעבר.#_lt#BR#_gt#יואב יצחק גרם להתפטרותו של הנשיא עזר ויצמן כשחשף את התמיכה שקיבל מהמליונר סרוסי ואחר כך פרסם לראשונה כמה מן המעשים של אולמרט, שבהם הואשם וחלקם נחקרים עתה.#_lt#BR#_gt#אמנון אברמוביץ הביא לידיעת הציבור את החקירה נגד הנשיא לשעבר משה קצב.#_lt#BR#_gt#מוטי גילת חשף וחשף וחשף...#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#הרבה מאד תחקירים פורסמו בתקשורת הישראלית וכל אלה לא נתקלו בהתנגדות של המו"לים.#_lt#BR#_gt#מסקנה, אין לנו במה להתבייש.#_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN dir=ltr lang=EN-GB#_gt##_lt#BR#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#יש תחרות מי ישיג את הסקופ (זה מעניין רק את העיתונאים) ויש תחרות מי יפרסם יותר פרטים ומידע או פרשנות טובה יותר. התחרות הזאת היא נשמת אפה של תקשורת חדשות.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#נכון, יש מי שמסתיר ידיעה, כי פורסמה תחילה באמצעי תקשורת מתחרה. אבל אם הידיעה חשובה באמת, היא תתגלגל הן באמצעי תקשורת והן בשיחות מפה לאוזן. #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#אם יש ויכוח ציבורי, הוא לא נעלם בין דפי מקומון. הוא מפרנס את כל אמצעי התקשורת לסוגיהם. זאת חשיבותה של התקשורת, ובישראל היא עושה את מלאכתה נאמנה, כפי שאמר "בזחיחות רבה" עמנואל רוזן. #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#אני מניח שהמבקרים שאינם מרוצים הם אלה שדעתם אינה נשמעת והתקשורת מתעלמת מן הנושאים שנראים להם חשובים. כך, למשל, אנשי ימין מבקרים בתקיפות רבה את אמצעי התקשורת ההמוניים. הם שוכחים, שיש להם הרבה תקשורת החל ממקור ראשון וישראל היום (שתומך בצורה נלהבת בראש הממשלה) וכלה במקומונים, עלונים, תחנות רדיו וכדומה. אם התפוצה של "מדורת השבט", ערוץ 2, או של ידיעות אחרונות כה גדולה, סימן שהם משקפים את רצונם של הקוראים והצופים. עם זאת, לא ערוץ 2 ולא ידיעות אחרונות (ודומיהם) קובעים את אורח ההצבעה לכנסת. #_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#הציבור יודע להביע את דעתו והיא לא זהה למה שאמצעי התקשורת מציעים או משדלים.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#לדעתי, זה אומר משהו על הישראלים וגם על התקשורת.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#כאן צריך לומר משהו על האינטרנט. הרשת מספקת מצע לכותבים, למגיבים ולאחרים. זה אמצעי תקשורת רבגוני ולא פחות חשוב מן התקשורת הממוסדת.#_lt#SPAN style="mso-spacerun#_sc# yes"#_gt#   #_lt#/SPAN#_gt##_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#מה שעשה ג'יימס אושיי – עיתון של עיתונאים – אולי הוא אידיאלי. אולי יחזיק מעמד. אבל היה לכך תקדים ואפילו בישראל. עזריאל קרליבך מאס במו"ל שלו, יהודה מוזס ז"ל, וב-1948 פרש מידיעות אחרונות עם צוות בכירי העיתון והם הקימו את מעריב. עיתון של עיתונאים. איש העסקים, היהלומן וראש עירית נתניה, עובד בן עמ"י, מימן את הפרוייקט (וכנראה הרוויח בו יפה מאד). למיטב ידיעתי, הוא לא התערב בתכני העיתון או שהתערבותו היתה מעטה מאד.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#אולי גם בישראל יקום מיזם של עיתונאי-רשת. פה ושם היו ויש כאלה. התחרות של הרשת בוודאי תשפיע לטובה על אמצעי התקשורת הממוסדים. מכך הציבור רק ירוויח.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt# #_lt#P style="MARGIN#_sc# 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNormal#_gt##_lt#SPAN lang=HE#_gt##_lt#FONT size=4#_gt#אוי לנו אם תהיה כאן תקשורת-מטעם או תקשורת מושתקת.#_lt#/FONT#_gt##_lt#/SPAN#_gt##_lt#/P#_gt##_lt#/DIV#_gt#