יום א', כו’ באלול תש”ע
 
 
חברות וחברים יקרים, הנכם מוזמנים עם בני זוגכם(ן) לאירוע חגיגי לקראת השנה החדשה שיתקיים באולם המחודש של בית סוקולוב ב-31 באוגוסט בין השעות 17:00- 19:00 שיכלול הרמת כוסית וברכות. במסגרת האירוע תשולב הוקרה לחברנו חנוך ברטוב שזכה בפרס ישראל ולחברים שזכו בתואר יקיר תל אביב צביה כהן, שלמה נקדימון, דן פתיר, אלימלך רם ושלמה שבא ויערכו אתם ראיונות אישים קצרים כמו כן יוקרן סרטם של צביה כהן וריקי וישניה "יפה שעה אחת קודם" שזכה בשני פרסים. בברכה, הנהלת חטיבת ותיקי התקשורת
 
 
 
הקאמרי שם לו כמטרה לעודד במאים צעירים. הפעם זו אלינור אגם בן דוד, שתרגמה וביימה את ההצגה חורף מתחת לשולחן של רולנד טופור, סופר צרפתי, מאייר, יוצר רב תחומי שידו הייתה בכל.

לכאורה, סיפור מופרך: מתרגמת, ורד שלמון, עם כיס נקוב מחליטה להעשיר את קופתה הדלה בשכר דירה. אלא שקיבולת דירתה צנומה ולכן היא משכירה את המתחם שמתחת לשולחן עבודתה לתיקונצ'יק , דימיטרי, מהגר ממוצא רוסי. האיש משמח אותה ומפיג את בדידותה. עם התרגלותה לדיור הזוחל שלו, בשני המובנים, מתנחל אצלה, בהסכמתה, גם גרישה, שאר בשרו. החיכוך היומיומי בין השלושה, חושף את התחשבותם, את רגישותם ואת הבנתם הגוברת האחד לצרכי השני, בניגוד למה שמתבקש מסיטואציה מוטרפת שכזו. חברתה של המתרגמת, אישה של מוסכמות, מבועתת מן הרעיון ששני עולים חדשים ממוקמים מתחת לשולחן העבודה והקפה של המתורגמנית, ומנסה להריץ רומן בין המתרגמת לבין בעל ההוצאה לאור. זה לא רק סיפור אהבה פשוט וקטן, המתואר באמצעות מחוות, שתיקות, מבטים וסיטואציות מצחיקות מעצם התיישבותם של שניים מתחת לשולחן. זו לא רק הכמיהה לאגדה עם הפיאנד. זה גם סיפור על בדידות גדולה, על נידוי מהגרים, על למידת הזר והערכה מתגברת כלפיו, זה תיאור סיטואציה אבסורדית המובילה לאהבה. זה גם סיפור על סנובה הניתנת לקילוף, כפי שמקולפת בהדרגה ידידתה של המתרגמת וזה גם תיאור של אנשים אטומים הלוקים ביהירות כרונית. ובעיקר, זו פגישה עם הומניות וטוב לב, משהו שנדיר במקומותינו. את טוב הלב הזה מהול בהומור, מגלם בפשטות נוגעת ללב השחקן, אלון דהן, הוא דימיטרי. חובר לו במשחק משולח של רוסי פרוע רחב לב, זבולון מושיאשווילי. הם נהדרים. לימור גולדשטיין, המתרגמת, מפגינה משחק מעודן. ניסים זוהר, הוא שמואל כץ, בעל ההוצאה לאור, מין זיקית מסוכנת, איש אטום לזולת, שמקמט סיטואציות לצרכיו. התפאורה והתאורה עם קטעי הוידאו המתוקים וההומוריסטיים, משולבים במוסיקה של אוהד חיטמן - מקרבים אותנו למשך שעה ומשהו אל אגדה הכי אנושית שאפשר.