אני ממליצה / דבורה שפירא נמיר - אגודת העיתונאים תל-אביב

אני ממליצה / דבורה שפירא נמיר

Tel-Aviv Journalists Association Facebook

חברות וחברים יקרים, הנכם מוזמנים עם בני זוגכם(ן) לאירוע חגיגי לקראת השנה החדשה שיתקיים באולם המחודש של בית סוקולוב ב-31 באוגוסט בין השעות 17:00- 19:00 שיכלול הרמת כוסית וברכות. במסגרת האירוע תשולב הוקרה לחברנו חנוך ברטוב שזכה בפרס ישראל ולחברים שזכו בתואר יקיר תל אביב צביה כהן, שלמה נקדימון, דן פתיר, אלימלך רם ושלמה שבא ויערכו אתם ראיונות אישים קצרים כמו כן יוקרן סרטם של צביה כהן וריקי וישניה "יפה שעה אחת קודם" שזכה בשני פרסים. בברכה, הנהלת חטיבת ותיקי התקשורת

אני ממליצה / דבורה שפירא נמיר

תיאטרון הבימה: לרקוד ולעוף

לא תמיד צריך להיתלות בנושאים גדולים כמו מלחמות ונספחיהן, כדי לייצר מחזות מרתקים. די אם נצפה בזכוכית מגדלת בקורות משפחה - כל משפחה - כדי שתיפרס לפנינו דרמה עתירת צחוקים ודמעות שיש בה הכל: מלחמות, בגידה, שקרים, לפעמים גם רצח, אהבה, דחייה, הפלייה, שנאה, וכל מה שהופך אותנו לצופים מרותקים, המעורבים נפשית בפיתולי המחזה הנגלים לעינינו. ולאלה שנחנו ביושר עצמי, ניתן להוסיף: אין כמו צרות מזוקקות של האחר כדי להזדהות עימן ולהתענג עליהן.

תיאטרון הקאמרי+דיון על בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן

שישים ושישה תיאטראות ברחבי העולם הציגו את המחזה, גטו, של יהושוע סובול שבכורתו התקיימה בישראל בשנת 1984. הוא זכה לכל התשבחות האפשריות, לכל הסופרלטיבים הקיימים. אבל עם השנים הנוקפות התבררה סגולתו העיקרית: המחזה הזה יעמוד תמיד במבחן הזמן בגלל המוטו שלו: כוחה של רוח האדם.

מעגל הגיר הקווקזי התיאטרון הקאמרי

מעניין איך המחזאי, ברטולד ברכט, היה מגיב על האינטרפרטציה העכשיווית, השביעית בארץ, של מחזהו, מעגל הגיר הקווקזי, המוצג בפעם השנייה בתיאטרון הקאמרי בתל-אביב. יתכן שהיה לוקה בחרון אף גדול לנוכח הבימוי היצירתי, החם, של אודי בן משה, המייצר מעמדים יפהפיים על הבמה, הגורעים מהמסר הפוליטי החד שלו. אולי קשה היה לו עם המוסיקה של קרן פלס וההרמוניות המורכבות שלה, לנוכח המלודיות הסמי ברוטליות ההולמות כגרזן של המוסיקאי שלו, קורט וויל, שעשה איתו את אופרה בגרוש ומהגוני.

סוף משחק של סמואל בקט - תיאטרון החאן

הכל משוער במחזה, סוף משחק, של הסופר האירי, סמואל בקט, ולפיכך נתון לפרשנותו ולדימיונו של הצופה. הזמן לא ידוע, התקופה עלומה, העיר יכולה להיות כל עיר, האנשים – ממש אינם גדולים מן החיים. יש מיליארדים כמותם, מתפלשים בקטנותם. אין תוכן ממשי, אבל יש פסימיזם בשפע שזור בהומור שחור – שהוכח כמתכון בדוק לשרידה אנושית תקינה. יש דיאלוג סתמי החושף את חדלונן של ארבע נפשות המחכות לכיליונן ואפילו מאיצות בו. כי למה להן להלחם על המשך חיים עלובים, חסרי תכלית.

האופרה אל טרובטורה של ג'וזפה וורדי בביצוע קונצרטנטי של התזמורת הפילהרמונית

אל טרובטורה, אחת משלוש האופרות שכתב ג'וזפה וורדי בסמיכות, הועלתה ברומא בשנת 1853 והפכה להצלחה מיידית. היו אלו המלודיות המרגשות-זורמות, הננעצות ישר בלב, מולבשות על סיפור מפותל רווי אלימות, כולו בסימן טרגדיה אכזרית ידועה מראש. אז, אולי, מחו דמעה בגלל תוכן מהזן הזה, שהולבש על אירועים היסטוריים. היום עלילה כזו תעורר תגובה צינית אצל רבים.

מסילה לדמשק – תיאטרון הבימה

כשלושים שנה נמשכו שנות המנדט הבריטי בארץ ישראל. התנהלות הישוב הקטן מול השלטון הבריטי ידעה עליות ומורדות. בשנות שלטונו הראשונות, נתפס שלטון המנדט כמשחרר הישוב היהודי הקטן בארץ משחיתות וניוון, שהחיל השלטון התורכי על הארץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהתבררו מימדי השמדת העם היהודי בידי הנאצים, אדישותה של בריטניה להשמדה, סיכולה את העלייה בלתי לגאלית מאירופה, כאשר, במקביל, הוגשם החזון הציוני וצמחה לאומיות ערבית לכלל התנגשות - החלה ההתנגדות הבלתי נמנעת של שלוש הארגונים היהודיים למנדט הבריטי.

חורף מתחת לשולחן בתיאטרון הקאמרי

הקאמרי שם לו כמטרה לעודד במאים צעירים. הפעם זו אלינור אגם בן דוד, שתרגמה וביימה את ההצגה חורף מתחת לשולחן של רולנד טופור, סופר צרפתי, מאייר, יוצר רב תחומי שידו הייתה בכל.

תיאטרון מוזונטרום מפרנקפורט מתארח בקאמרי עם "מיי פירסט סוני"

יש משהו ממריץ בספרו של בני ברבש, מיי פירסט סוני, לביצועים מחזותיים וטלוויזיוניים נוספים על אלה שעבר. לפני שנתיים גילה את הספר במאי התיאטרון היהודי- גרמני, סטפן ביטון, שעיבד אותו למחזה לתיאטרון מוזונטרום בפרנקפורט. הצלחה הייתה מיידית, גם בגלל התוכן האוניברסלי של סיר לחץ משפחתי, גם בגלל מיוחדות הבימוי.

לילה לא שקט - מחזמר עפ"י שירי שלמה ארצי בקאמרי

בחדר החזרות של הקאמרי, ככה כמעט נטו, בלי תאורה מפרגנת, אביזרים, תפאורה או תלבושות – הוצגו לעיתונאים קטעים נבחרים מהמחזמר, לילה לא שקט, שבכורתו תתקיים ב-1 ביולי 2010. למעשה, זו הצדעה ל-25 משיריו של הזמר, שלמה ארצי, שנארגו אל תוך סיפור מאוד ישראלי, הניזון ממילות שיריו על מצב הזוגיות ומצב הרגש. זהו נושא טעון ומאוד סקסי שארצי מתעסק בו בעשרות שנות הקריירה שלו. כך שהיה זה אך טבעי שיעל רונן, הבמאית וגם הכותבת, תבסס את תוכן המחזמר על גברים ונשים בגיל הכי הורמונלי ומערכות היחסים הידועות והלא צפויות ביניהם.

מוצ"ש בפילהרמונית, קונצרט למינויים מס. 10

הרפרטואר של הקונצרט הזה ששובצו בו שתי יצירות בביצוע ראשון בפילהרמונית - הסימפוניה מס' 4 לפסנתר ולתזמורת של המלחין הפולני, קרול שימנובסקי, וקונצ'רטו רומני של המלחין ההונגרי, ג'רג'י ליגטי - העלה חשש מה בקרב בוני התוכנית מהקונסרבטיביות של מאזיני הפילהרמונית. לפיכך, וכדי לוודא שלא תתבצע נטישה רבתי אחרי השמעת הקונצרט השני לפסנתר של פרדריק שופן בחלקו הראשון של הקונצרט, הועתק הדובדבן, שופן, אל סיום חלקו השני והאחרון.

ימי שלישי עם מורי

כמעט לכל אדם יתכנו כמה חוויות מעצבות בחייו, בתנאי שיש בו היכולת לאבחן אותן ולהסיק מסקנות מהן. שינוי דרך כזה אירע למיטש אלבום, כתב ספורט בניו יורק, פילדלפיה ודטרויט, שדהר קדימה במעלה הקריירה כדי לא ליפול אחורה. היו לו שני טורים, הופעות בטלוויזיה, שידורים ברדיו. כל יום דמה לקודמו. הוא לא עצר את המירוץ לבדיקה האם טוב לו עם עצמו, כפי שהוא מעיד על חייו במחזה שכתב עם ג'פרי הטצ'ר, " ימי שלישי עם מורי", קו-פרודוקציה של תיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה.

הרצל בשיתוף עם אנסמבל עיתים והתיאטרון הקאמרי

להעלות מחזה על הרצל, זו יומרה אדירה. התמודדה עימה הבמאית של אנסמבל עיתים, רנה ירושלמי, שעיבדה את יומניו וכתביו של הרצל והשתמשה בחומרים מהספר "הרצל" של עמוס אילון.

יהושע סובול וא.ב. יהושע - עוד על הרצל

"הרצל" של רינה ירושלמי – עבודת תיאטרון רבת עצמה על ידי פיצול דמותו של הרצל וגילום קרעי - אישיותו בידי שחקנים שונים , זוכות תלאות חייו הקצרים והסוערים וגם תמצית השקפותיו ודרכו מהתבוללות לציונות לייצוג בימתי בהיר ומודגש, ואחדות מהתמונות צוברות עוצמה רבה ונחרתות בחדות נפשו של הצופה בהצגה.

השנה הבאה בתזמורת הפילהרמונית / דבורה שפירא נמיר

הרשו לי נימה אישית בקשר לתזמורת הפילהרמונית, בנוסף לסקירה על תוכניותיה המוסיקאליות בשנה הבאה. המשפחה שלי מחזיקה ברצף האזנה לתזמורת מאז 1936, עת ייסד אותה הכנר הפולני הוירטואוז, ברוניסלב הוברמן. בישוב העברי המנדטורי, באותם ימים, הוענק לה מעמד של קדושה – חיבור של אידאליזם של עם מתחדש בארצו ומעמד בלתי מעורער של מוסיקה קלאסית בעולם כאחת ויחידה, שראוי ללמוד אותה. זרמי מוסיקה אחרים נתפסו כמשהו שטחי, לא פעם כדקדנס.

הבדלה / התיאטרון הקאמרי

הרובד העליון של המחזה הבדלה בתיאטרון הקאמרי, בהמחזתו ובבימויו של שמואל הספרי הוא קומדיה מעוררת פרצי צחוק עזים בקרב הקהל. הרובד הפנימי מתאר במושחזות חברה שלאחר מלחמת ששת הימים, הנגועה במגלומניה של אימפריה. בתוך האופוריה הזו, מוליך הספרי נתיב אל ששת הנפשות של המחזה, המתגלות כנוחות כל כך להשחתת מידות ולאיבוד קודים בסיסים של מוסר.

"סדר עולמי חדש" - תיאטרון החאן ירושלים

המחזה סדר עולמי חדש, של הסופר-מחזאי, הרולד פינטר, המוצג עתה בתיאטרון החאן הירושלמי, מדריך את הקהל צעד אחרי צעד אל עבר הרוע הצרוף, אל הבנליה הנוראה שלו. הרוע, לפי פינטר, יכול להתרחש בכל מקום, והאסוציאציה המיידית – אישית שלי היא עליית הנאציזם והחממה שאפשרה את עלייתו, וזאת מבלי להכנס לפרטים היסטוריים.

משרתם של שני אדונים –התיאטרון הקאמרי

המחזה, "משרתם של שני אדונים" של קרלו גולדוני, המועלה זו הפעם הרביעית בארץ ובפעם השנייה בביצוע התיאטרון הקאמרי, תמיד יעמוד במבחן הזמן, ולו בגלל דמויות אופייניות של הקומדיה דל-ארטה, המציבות אתגר לשחקניו הנדרשים למיצוי מקסימלי של יכולותיהם המשחקיות, הגופניות, הקואורדינטיביות, התיזמוניות.

ז'אנאנדראה נוזדה וג'ושוע בל בפילהרמונית

הקונצרט הזה שהושמעו בו הפנטזיה של מקס ברוך והסימפוניה הרביעית של ברהמס, בניצוחו של המנצח ז'אנאנדראה נוזדה, נפתח במס ליצירה ישראלית מודרנית, פרלוד על פירוש ספר נחמיה, של המלחין הישראלי סרג'ו נטרא. לא עזרו יחסי הציבור לביאור היצירה בצירוף דוגמיות ממוטיב הקינה בה, אקורדים מפתיעים ופאסג'ים של נבל. גם לא המטרת מחמאות על יכולת ההלחנה של נוטרא. הקהל האזין בחוסר נוחות ליצירה אמורפית, נטולת מבנה וחסרת מלודיה. וכפי שהוכח שוב ושוב, המוסיקה המודרנית לא כבשה מקום מרכזי באולמות הקונצרטים. הקהל תמיד יזדקק למלודיה. זה הטבע האנושי.

טלנובלה כחול-לבן

ישראלים אנינים מבטלים בהינף יד אפשרויות צפייה בטלנובלות, כאילו עלילות כמו אלו המזומנות להם - מפותלות, נכלוליות וטבולות בדם - אינן יכולות להתקיים במציאות. בסיסן, לדעתם, הוא דמיונם הפרוע-משולח של מחזאים ותסריטאים, צמאי רייטינג.

"פרינסס מרי 7" - תיאטרון בית ליסין

יש איזה קסם במחזות ובסיפורים מתקופת המנדט. תמיד בלולים בהם האידאלים שאפיינו את רוב הישוב הישן, סגפנות החיים של רובו, ומנגד - זוהר החיים של שיכבה דקה,שנמהלה בקצונה הבכירה הבריטית ובערבים עשירים, ולקחה חלק פעיל בקבלות הפנים הקולוניאליות בארמון הנציב הבריטי העליון ובמלון קינג דייויד הירושלמי.

קלאסי במוצ"ש

יש לנו נטייה להעריץ מנצחים מיובאים בלבד. חבל. יש לנו כמה מצויינים משלנו שזכו להכרה בינלאומית וניצחו בחו"ל על מיטב התזמורות. אחד מהם הוא המנצח הישראלי, יואל לוי, בוגר מצטיין של האקדמיות למוסיקה בת"א ובירושלים, עוזר העבר של המנצח לורין מאזל בתזמורת קליבלנד וגם מנצח הבית שלה במשך ארבע שנים, מנצחה הראשי העכשיווי של התזמורת הלאומית של איל דה פרנס, שבהתראה קצרה החליף את המנצח קונסטנטינוס קרידיס בסידרת הקונצרטים למינויים 7 ו-8 של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

קלאסי במוצ"ש

אוהבי המלחינים, גוסטב מהלר ופאול הינדמית, רוו נחת מסדרת "קלאסי במוצ"ש", של התזמורת הפילהרמונית, תחת ניצוחו של המנצח, רוברטו אבדו, שהציג ניצוח מדויק, חד, מפוסק ומלא עוצמה.

שש דמויות מחפשות מחבר - תיאטרון "גשר"

מציאות פולשת אל מציאות. וזו, הפולשת, היא מציאות כוחנית וולגרית, עתירת סקנדלים, שמדבירה מציאות גנדרנית, שבוייה בפוזה האמנותית של עצמה. שש דמויות מעונות, החודרות בלי נימוסים גדולים, לתחומה "המעודן" של חזרה בתיאטרון, תובעות בפני הבמאי להיות המחבר שיכתוב את סיום חייהן.

התזמורת הפילהרמונית – סידרת קלאסי במוצ"ש

היה מרענן לפגוש בסדרת קלאסי במוצ"ש של התזמורת הפילהרמונית את המנצח פייטארי אינקינן ואת הצ'לנית אליסה ויילשרטיין, שזו להם ההופעה הראשונה בארץ. נדרשו לשני הצעירים קילומטרז' ארוך במיוחד בתזמורות נחשבות ברחבי העולם, עד להבאתם ארצה.

"בראנז'ה" - תיאטרון בית לייסין

הביקורות על המחזה, "בראנז'ה" של בועז גאון, בתיאטרון בית לייסין, כבר נכתבו לאורך ולרוחב, אולם הן לא מעלות ולא מורידות בעיני עיתונאים שצפו בהצגה. גם הסיפור על כתבת טלוויזיה מצליחה קשובה למצפונה, שעורכיה משנים לה תדמית, למישהי יותר זוהרת - מוכר. כבר הופקו בנושא סרטים אמריקניים טובים שהתסריט שלהם תיאר שאפתנות עיתונאית עד להרס חיי משפחה.

"תיאטרון פסיק" - קומדיה ירושלמית

"תיאטרון פסיק" הירושלמי מעלה עכשיו את ההצגה, "קומדיה ירושלמית" של עוזי ביטון, בבימויו של שמואל הדג'ס, ממייסדי התיאטרון, בסגנון קומדיה דל'ארטה. זהו גם תו הזיהוי הייחודי של התיאטרון: השימוש בטכניקת תיאטרון איטלקי נודד מהמאה ה- 16 שסובב את כיכרות עריה ועיירותיה של אירופה.

"גטו" - מחזה לכל הזמנים

לכו לראות את "גטו" של יהושע סובול, שהוצג לראשונה בחיפה בשנת 1984, הפעים ודרבן את מצפון העולם לחשבון נפש תקופתי והוצג מאז ב-66 מדינות, בטובי התיאטראות וזכה באין סוף פרסים יוקרתיים. עכשיו הוא מוצג בקאמרי בבימויו של עמרי ניצן.

השדרה הראשונה

רובנו חוצים את שדרות ירושלים ביפו צפונה ודרומה, שווי נפש לחלוטין ליופיים הבלוי של הבתים משני עברי השדרה. רואים ביעף את תיאטרון אלהמברה שנבנה בשנת 1936 ותוכנן ע"י האדריכל הלבנוני, איליאס מור, אדישים לעובדה שעמד במבחן הזמן. עוברים את בניין הדואר המקסים, שנבנה בשנת 1929 ע"י האדריכל הבריטי, אופטן סנט בארב הריסון, וכאילו כלום. הרי מבנה דומה לו בדרום ספרד היה מחלץ מאיתנו אנקת התפעלות. מרימים עיניים לעבר חזיתות בעלות פתחים מקומרים, אל מרפסות שמעקותיהן מעשי שבכה מפותלת, כמו בית זיפתה שנבנה בשנת 1932 ועבר מאז כמה גלגולים אדריכליים, וההתפעלות מאיתנו והלאה. למה? אולי בגלל העזובה הכרונית שפשתה בשדרה היפה הזו ובכל יפו עד לפני כמה שנים.

נושאים